נישואי יוטה - פסק דין, עתירה מנהלית - משרד עורכי דין פינקלשטיין ושות'

בבית משפט המחוזי בלוד עת"מ 12316-03-21

בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים העותרים:

1. בריל 2.

ע"י ב"כ עוה"ד פינקלשטיין ולדיסלב מרחוב הנמל 9 אשקלון טל: 054-4280425 פקס: 077-3181928 אימייל: finlawutah@gmail.com

- נגד -

המשיבים:שר הפנים, מר אריה דרעי

משרד הפנים, הקריה, ירושלים. מינהל רישום האוכלוסין

רחוב הילל 24 ירושלים.

באמצעות פקליטות המדינה, משרד המשפטים

(מחוז מרכז) בית קרדן, קומה 10, דרך מנחם בגין 154,

תל אביב. טל': 073-3924700 פקס: 02-6468017 עתירה מנהלית

מוגשת בזאת עתירה מנהלית , ובה מתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיבה 2 לרשום את העותרים כנשואים במרשם האוכלוסין, בתוך כך מתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיבים לבוא וליתן טעם:
מדוע המשיב 1 לא יחזור בו לאלתר מהוראתו הגורפת למשיב 2 שלא לשנות סטטוס ממעמד "רווק/ה" ל - נשוי/אה" במרשם האוכלוסין, לזוגות אשר נישאו במדינת יוטה שבארצות הברית (להלן:"נישואיי יוטה"), כל זאת אל אף שהציגו תעודת נישואין רישמית אשר הונפקה ע"י מדינת יוטה בארה"ב, המאושרת בחותמת "אפוסטיל" עפ"י אמנת האג משנת 1961.
מדוע לא יתעלם המשיב 2 מהוראת המשיב 1, האמורה בסעיף א' דלעיל ויימנע מלאמץ הנחיה ו/או הוראה כאמור ו/או מדוע לא ינהג לפי המדיניות רבת השנים של רישום כנשוי, כל זוג המציג תעודה רישמית של מדינה זרה המאומתת בחותמת "אפוסטיל", כל עוד נבדק הנושא לעומק ושאלת אמיתות התעודה ותוכנה לא מוטל בספק.
מדוע המשיב 2 לא יחדל לאלתר ממדיניותו הבלתי אחידה בסניפיו השונים ברחבי הארץ, לפיה חלק מבני הזוג שנישאו ב"נישואיי יוטה" והציגו במשרדי מרשם האוכלוסין את תעודת הנישואין בצירוף חותמת "אפוסטיל" כחוק, נרשמו ללא כל עיכוב כנשואים, ואילו חלק אחר מהזוגות, אשר הציגו את אותן התעודות סורבו לרישום ושינוי מעמדם האישי.

תמצית העתירה

העותרים פונים לבית המשפט הנכבד בנושא אשר כל כולו נמצא בלב ליבו של המשפט המנהלי.

העותרים מבקשים לתקוף החלטה של המשיבים להתעלם מחלוטין מלשון החוק, הפסיקה, התקנות והנהלים שהם עצמם התקינו והוציעו, כל זאת משיקולים זרים, בחריגה מסמכות, ע"י שימוש בפרקטיקה פסולה של אכיפה בררנית, ע"י החלטה שחורגת מרחק שנות אור ממתחם הסבירות הנתון לרשות מנהלית בבואה להחליט החלטה לגבי גורלו של אזרח או תושב מדינת ישראל.

העותרים אזרחי מדינת ישראל ותושביה, נישאו במדינת יוטה בארה"ב ולפי חוקיה, באמצעות כלים טכנולוגיים הכוללים בין השאר, אך לא רק, הוועדות חזותית, קיבלו תעודה רישמית ומאומתת כדין בחותמת אפוסטיל בהתאם לאמנת האג משנת 1961 ע"י הרשויות המוסמכות מטעם ממשלת ארצות הברית של אמריקה. רצ"ב תעודת נישואין של העותרת 1 והעותר 2, מסומנת נספח א'.
הרקע העובדתי ומיצוי הליכים
ביום 24.10.2020 התחתנה עותרת 1 עם בחיר ליבה, העותר 2, במדינת יוטה שבארצות הברית של אמריקה.
טקס הנישואים נערך בתוך גבולות מדינת יוטה ועל פי חוקיה.

בהתאם לחוקי מדינת יוטה אין חשיבות למיקומם הפיזי של בני הזוג, כל עוד הטקס נערך ע"י נציג מוסמך מתוך גבולות מדינת יוטה. על כן, נכחו העותרת 1 והעותר 2 בטקס חתונתם בדרך של הוועדות חזותית, מתוך ישראל, מבלי לטוס לחו"ל.
ביום 25.11.2020, לאחר שקיבלו העותרים את תעודת הנישואין בצירוף חותמת אפוסטיל כחוק לביתם בישראל, קבעה העותרת 1 תור אצל המשיבה 2 והציגה בפני פקיד ברשות האוכלוסין וההגירה בראש העין תעודה מקורית המציגה את פרטיהם הנכונים של בני הזוג הרשומים בה, תאריך עריכת טקס הנישואים בעיר ליהאי (Lehi) שבמחוז יוטה, במדינת יוטה, בארצות הברית של אמריקה.
עם הגיעם של הזוג ללשכת הרישום, פקיד רשות האוכלוסין נתן לעותרים למלא טופס הנקרא "הודעה על שינוי סטטוס".
לאחר בחינת תעודת הנישואין, התרשם הפקיד כי התעודה אשר הוצגה בפניו אמיתית, מקורית ומאומתת כדין. בהתאם לכך, שאל את בני הזוג האם הם רוצים לשנות את שם המשפחה במעמד שינוי הסטטוס לנשוי/אה. לפתע, עצר הפקיד את תהליך הרישום היות ובמסוף משרד הפנים שמולו, ראה הפקיד כי בני הזוג לא יצאו את הארץ בתאריך בו התקיים טקס החתונה. שאל הפקיד את העותרים על פשר הדבר, ונענה כי הטקס התקיים באמצעות כלים טכנולוגיים במדינת יוטה, ארה"ב.
לאחר הסבר מפורט אודות תהליך קיום הטקס מצד העותרים, סרב הפקיד לשנות את הסטטוס, כפי שמחוייב היה לעשות לפי החוק, התקנות, ונהלי המשיבה 2, והעביר את העניין לממונים עליו ברשות האולכוסין וההגירה.
ביום 27.12.2020, פנו פקידי לשכת רישום האוכלוסין לזוגות אחרים אשר נישאו בדרך זהה, במדינת יוטה בארה"ב, טלפונית, ומסרו כי כל הנושא נבדק בדיקה יסודית במטה המשיבה 2 בירושלים וכי בבדיקה היה מעורב משרד החוץ וגורמים משפטיים שונים, לרבות קונסוליית ישראל בעיר שיקגו, ארה"ב. החלטתה של המשיבה 2 הייתה כי אכן זכאים הזוגות להירשם כנשואים, הרי שהתברר כי התעודות אותנטיות ומאומתות כדין לפי אמנת אפוסטיל.
בתום הבדיקה המקיפה, היסודית והארוכה, זוגות נוספים, אשר התחתנו במדינת יוטה, הוזמנו להגיע ללשכות רשות האוכלוסין וההגירה לשינוי מעמדם לנשוי/אה.
למיטב ידיעתם של העותרים, בטרם נתן המשיב 1 את הוראתו לעצור את הרישום, לפחות שני זוגות אכן קיבלו את הרישום המיוחל, אשר התעדכן בו בעת במחשבי המשיבה 2, כך שניתן היה לראות את הסטטוס נשוי/אה במערכת המידע הממשלתית.
לאחר ששני זוגות המתוארים לעיל בסעיף 13 קיבלו את הרישום, לו זכאים לפי החוק, חלקו את אושרם עם חבריהם דרך הרשתות החברתיות, הוציע המשיב 1 הודעה לעיתונות כי הוא "סגר את הפירצה של נישואים דרך הזום" וכי כל העניין הוקפא, בוטל ולא יתקיים עוד.
מאז הודעה זו המתוערת לעיל, סורבו עשרות הזוגות אשר התחתנו באופן זהה בשינוי המעמד לנשוי/אה. בתוך כך, למיטב ידיעתם של העותרים, 2 זוגות אשר ניגשו למשרדיה של המשיבה 2 בסניף קריות, נרשמו לאחרונה כנשואים, כל זאת לאחר ההודעה לעיתונות המתוערת לעיל בסעיף 14.

מיצוי הליכים והסמכות העניינית והמקומית

ביום 29.12.2020, מעל לחודש לאחר שהגיעו להירשם כנשואים בלשכת רישום האולכוסין, שלחה העותרת 1 דוא"ל למשיבה 2 ובו ביקשה לברר את סטטוס הבדיקה בעורכת רשות האוכלוסין.
ביום 31.12.2020 קיבלה העותרת תשובה כי "הנושא הועבר לבדיקה יש להמתין להחלטה", כאמור עד ליום זה לא התקבלה כל תשובה בעניינם. ההתכתבות עם המשיבה 2 רצ"ב, מסומנת כנספח ב'.
ביום 10.1.2021 הגישו העותרים, יחד עם עותרים אחרים עתירה לבית הדין הגבוה לצדק כנגד אותם המשיבים בעתירה דנן, ובה התבקש כב' ביהמ"ש להורות על מתן צו על תנאי וצו ביניים דחוף המורה למשיבים לרושמם כנשואים.
לאחר תגובת המשיבים ותגובת העותרים לתגובת המשיבים, החליט כב' ביהמ"ש כי ראוי כי העניין יתברר בבית המשפט לעניינים מנהליים ובהחלטה מיום 14.2.2021 מחק את העתירה תוך ציון כי לעותרים שמורה הזכות לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים. החלטת כב' ביהמ"ש לעתירה בג"ץ 159/21 שירה חופש ואח' נגד שר הפנים מצורפת בזאת ומסומנת כנספח ג'.
מיום 25.11.2020 , בו ניגשו העותרים לרשות האוכלוסין וההגירה, עברו מעל ל - 98 ימים תמימים בהם נערכה ועודנה נמשכת, כפי שיואר בהמשך, אותה בדיקה מקיפה, במהלכה פנתה עותרת 1 בפניות לבירור סטטוס הבקשה לשינוי מעמדם האישי.
זאת ועוד, לאחר שקיבלו העותרים תשובה מהמשיבה 2 כי "יש לפנות ללשכה להסבר, יש להמתין לסיום הסגר", ניגשו העותרים ביום 24.2.2021 בפעם השניה למשרדי לשכת רישום האוכלוסין וקיבלו תשובה כי יש לשלוח שוב את התעודה לבדיקת המטה. בצר להם ולאחר שלא קיבלו כל מענה ענייני, אף לאחר שעתרו לבג"ץ, מגישים הם היום את העתירה המנהלית לבית המשפט הנכבד המוסמך לדון בה, כפי שיואר להלן.

הסעד המתבקש בעתירה הוא מכוח סעיף 19ג. (א) לחוק חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965. סעד זה מצוי בסמכותו העניינית של בית המשפט הנכבד מכוח סעיף 5 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 ,בכל העניינים הכלולים בתוספת הראשונה של החוק – הוקנתה סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מינהליים, לרבות החלטה של רשות על פי חוק מרשם האוכלוסין לחוק חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965.

הסעד המתבקש בעתירה מצוי בסמכותו המקומית של בית המשפט הנכבד, היות וההחלטה מושא העתירה, בעניינו המחדל מלתת החלטה, ניתנה ע"י סניף ראש העין של המשיבה 2, אליה הגישו העותרים את בקשתם לשינוי המעמד לנשוי/אה.

יטענו העותרים כי הוראתו של המשיב 1 למשיבה 2 שלא לרשום את העותרים כנשואים לאחר בדיקה מעמיקה אותה ביצעה המשיבה 2, יחד עם משרד החוץ וקונסוליית ישראל בשיקגו, כפי שנטען בתקשורת ע"י משיבה 2 בעצמה, בלתי חוקית, מונעת משיקולים זרים ודינה להתבטל לאלתר. ההודעה לתקשורת רצ"ב מסומנת נספח ד'.
יטענו העותרים כי חובה על פקיד הרישום בלשכת רישום אוכלוסין לשנות סטטוס אישי לזוג , במקרים בהם הוצגה בפניו תעודת נישואין אמיתית, עם פרטים נכונים ומאומתת כחוק ע"י חותמת אפוסטיל, כל זאת בהתאם לסעיף 4.5 לנוהל המשיבה 2 "ביצוע שינויים ותיקונים במצב אישי (נישואין/גירושין/התאלמנות(".
זאת ועוד יטענו העותרים כי אין לפקיד הרישום סמכות לסרב רישום ושינוי סטטוס רק מפאת הסיבה כי אינו בקיע ברזי הטכנולוגיה המאפשרת למדינת יוטה, לחתן אזרחים מכל העולם, בהתאם לחוקיה הפנימיים, ללא הצורך להגיע פיזית לפגישה עם גורם המוסמך לחתן.
יוסיפו ויטענו העותרים כי המשיבה 2 נעדרת כל סמכות, הסמכה או סמכות מאין שיפוטית כמתואר לעיל, לבדוק, לאשר או לאין את הדינים הפנימיים של המדינות השונות ולהתעמק בתהליכים טכנולוגיים אשר אימצו מדינות נאורות לצורך מתן שירות יעיל לאזרחיהם בפרט ולאזרחי העולם בכלל.
טכנולוגיות המתוארות לעיל, מאפשרות לחתן בני זוג בהתאם לחקיקה הקיימת, ע"י שילוב של פלטפורמות הוועדות חזותית, תוכנות אימות מסמכים ע"י נוטריון בדרך של שימוש בטכנולוגיית בינה מלאכותית חזותית (Face recognition Artificial Intelligence), טכנולוגיות שמירת העתקים של תעודות הנישואין עם חותמת זמן time-stamp ובמערכת תיעוד מסמכים על גבי שרשרת בלוקים מבוזרת (Etherium Blockchain).
שילוב של מערכות אלו, מאפשר ביצוע פעולות בעלי אופי משפטי, כגון ביצוע טקס נישואים, בהליך נאות התואם את לשון החוק וברמת האבטחה הגבוהה ביותר הקיימת כיום, העולה עשרות מונים על הליכים המתנהלים בשיטות מיושנות, ארכאיות ומסוכנות, לשלום ובריאות הציבור, במיוחד בתקופת פנדמיה עולמית.
בתוך כך, יטענו העותרים כי הסמכות לבחון תוקפם החוקי של נישואים, נתונה אך ורק לבית המשפט הנכבד, וכי אין עניין בחינת התוקף של הנישואים מונעת את חובת הרישום במרשם האוכלוסין.
יוסיפו ויטענו העותרים כי אופיו של מרשם האוכלוסין הוא אופי סטטיסטי, ותפקידו של הרשם אחד הוא - לרשום. קביעה זו עוברת כחוט השני בפסיקותיו של בית המשפט העליון, החל מקביעותיו של כב' השופט זוסמן בפרשת פונק שלזינגר ועד לימינו אנו. העותרים יניחו את הבסיס המשפטי, העובדתי והאופרטיבי לטענה זו, בבואם לבקש מבית המשפט הנכבד ליתן סעד של רישום כנשואים לזוג, אשר הציג בפני פקיד הרישום את התעודות המקוריות מטעם מדינת יוטה בארצות הברית של אמריקה.
למעלה מן הדרוש לצורך הכרעה בעתירה זו, יטענו העותרים כי הליך הנישואים במדינת יוטה אינו מהווה הליך ב – "זום" או נישואים "אונליין", אינו מהווה נישואים ע"י מיופי כוח או כל סוג אחר של נישואים שלא בפני רשות מוסמכת.
הרי זהה הדבר לניתוח שנעשה ע"י רופא באמצעות מצלמה ממיקום מרוחק, ורק בגין כך לא הופך הניתוח ל"ניתוח וירטואלי" בו לא נכח הרופא המנתח.
דוגמא נוספת היא הארכת מעצר בבית המשפט באמצעות הוועדות חזותית, הרי חוקיות ההליך לא מוטל בספק ואינו הופך להיות "הארכת מעצר ווירטואלית בזום" המשוללת תוקף חוקי, רק בגין כך שהעצור לא נכח פיזית באולם בית המשפט, בפני השופט.
כך גם שיעור באוניברסיטה לא הופך להיות משולל אקרדטציה ע"י המועצה להשכלה גבוהה, כאשר הסטודנטים נכחו בו בדרך של הוועדות חזותית, מהבית או מכל מקום מרוחק אחר.
לצורך הוכחת התוקף החוקי של נישואים במדינת יוטה באמצעים דיגיטליים, מצורף מכתב רישמי מראשת הקנצלריה הנבחרת של מחוז יוטה, במדינת יוטה, ארה"ב, הגב' אמיליה פוורס גרדנר, המאמתת כי בעניינם של העותרים מדובר בטקס נישואין בו הזוגות נכחו בפני הרשות המוסמכת לחתן ולפי חוקי מדינת יוטה, ארה"ב. מסומן נספח ה'.
זאת ועוד, ההסבר הרישמי של התהליך וחוקיותו, פתוח לעיון הציבור מכל העולם, באתר האינטרנט של מחוז יוטה, מדינת יוטה, בארצות הברית של אמריקה בכתובת:
http://www.utahcounty.gov/dept/clerkaud/WebCeremonyFAQ.html
ובו מצוטט התהליך וחוקיותו כדלקמן:
“As part of a campaign promise to “bring the Clerk/Auditor’s office into the 21st century,” in 2019 the Utah County marriage license office and Utah County information technology departments began a year-long effort to create a completely digital end-to-end marriage license issuance and recording process. Beginning in January 2020 couples were given the ability to receive a marriage license, have the wedding ceremony, and have the officiant submit information for the marriage certificate completely over the web.
This process removed the need for a couple to visit the office in-person to be issued and return their marriage license.

What began with a simple goal to streamline processes and create convenience for residents of Utah County became invaluable as government offices throughout the state and nation were forced to close in response to COVID-19. Since that time the Utah County marriage license office has been able to help thousands of couples obtain marriage licenses and be legally married despite challenges posed by distance, office closures, and travel restrictions.
In order to be legally married a couple goes through three distinct steps: obtaining a marriage license, participating in a wedding ceremony, and having the marriage recorded with the county.
The marriage license allows a couple to legally participate in a wedding ceremony to solemnize the marriage. Utah law is noticeably silent on the details concerning marriage ceremonies, and the ceremonies themselves are as unique as the couples being married. At minimum, a marriage ceremony requires an authorized officiant (as listed in Utah Code 30-1-6), the presence of two witness over the age of 18 (according to Utah Code 30-1-11), and an opportunity for the participants to affirm their willingness to enter into a marriage commitment.

Other than providing simple wedding ceremonies for a nominal fee, the marriage license office stays out of the wedding ceremony business. The place, nature, wording, and other aspects of the ceremony is governed by the wishes of the participants, traditions of their culture, and/or tenets of their religion.

Among the formats of wedding ceremonies provided by the Utah County marriage license office and by at least one business with a physical presence in Utah county is a web-conference wedding. During such weddings the participants are connected through video-conferencing software allowing each participant to see and hear all other participants in real time. In this fashion the officiant and witnesses can clearly see and hear each party willingly enter the marriage commitment. During the web-conference, one of the locations is designated as the host location. In order for the marriage to be valid, the host location must be located within the boundaries of the State of Utah. This is listed on the marriage certificate as the location of the wedding and establishes the jurisdiction for the marriage.
Regardless of the type of ceremony, it is the duty of the officiant to make sure the marriage is recorded. Traditionally this occurred when a completed and signed marriage license was returned to the marriage license office. In Utah county, this occurs when the officiant visits the URL specifically assigned to the couple whose wedding they officiated. At that point they enter information about themselves including contact information and their officiant title (i.e. minister, judge), and the date and place of the ceremony. Additionally, they include the names of the witness (per Utah Code 30-1-11) and digitally sign the certificate of completed marriage. According to Utah Code 46-4-201 digital records and digital signatures are as legally binding as paper records and paper signatures.

Once this information has been submitted, the system auto-generates a digital, certified copy of the Marriage License and Certificate of Completed Marriage. This information is stored in the county data base as proof that the wedding has taken place and the marriage is official. The next business day the marriage license office prints a certified copy and mails it to the address requested by the couple.
All certificates of completed marriages issued and certified by Utah county have gone through all three of these steps. The couple has legally applied for and been issued a marriage license, a valid wedding ceremony within the state has taken place, and the marriage has been registered with the county. Any couple with certified copy of their marriage certificate has been legally married according to Utah law and the laws of the United States."
בתוך כך יטענו העותרים כי המשיבים יכולים בקלות, במהלך דקות ספורות, לבדוק את אמיתות התעודות אשר הוצגו בפניהם, באתר האינטרנט של פקיד מחוז יוטה בכתובת האינטרנט http://www.utahcounty.gov/dept/clerkaud/CertCopy.html .
זאת ועוד מפעילה מדינת יוטה מאגר נתונים של תעודות נישואין אלקטרוניות, אותם מקבל כל זוג אשר מתחתן, על גבי רשת תעוד מבוזר Blockchain. המדובר בבסיס נתונים המושתת על טכנולוגייה קריפטוגראפית, בעלת רמת אבטחת מידע עליונה, אשר מונעת בצורה הרמטית, כל סוג של זיוף או שינוי בפרטי תעודות הנישואין. ניתן לאמת בדרך זו כל תעודת נישואין בכתובת האינטרנט:
https://clerk.titanseal.com/verify
בנקל ניתן לקבוע כי במדינת יוטה פועלת שיטת רישום ותעוד של תעודות נישואין הפועלת בצורה שקופה ונגישה לכל. קל וחומר, פשוט הדבר לבדיקה למומחים בנושא רישום נישואים הפועלים כחלק מהמערך המשפטי והטכנולוגי אצל המשיבים.
לא ברורה אם כן הסיבה לבדיקה הארוכה והבלתי נגמרת של המשיבה 2 של עניין אמיתות התעודות אשר הוצגו בפנייה, עד כדי כך, שלא הצליחה זו האחרונה ליתן תשובה קוהרנטית, עד לעצם היום הזה, בחלוף יותר משלושה חודשים מאז הגיעו העותרים למסור את הודעתם בדבר נישואיהם, כפי שמתחייבים הם לעשות מלשון החוק.
הטיעונים המשפטיים

ומן הפרט אל הכלל, מן הטכנולוגיה למשפט: בהתאם לסעיף 2 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ח-1965 (להלן: חוק המרשם), מצבו האישי של תושב ישראל, כהגדרתו בחוק המרשם, הוא אחד מהפרטים הכלולים במרשם האוכלוסין. על פי סעיף 3 לחוק המרשם רישום בנוגע למצבו האישי של אדם ישמש ראיה לכאורה לנכונותו. רבות נכתב בפסיקתו של בית המשפט הנכבד על מעמדו של הרישום במרשם האוכלוסין הישראלי. בפסק הדין בבג"ץ 143/62 פונק שלזינגר נ' שר-הפנים, פ"ד יז 225, 244 (1963) (להלן: עניין פונק שלזינגר) צוין כי: "תפקידו של פקיד רישום, [...] אינו אלא תפקיד של מאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול ספר התושבים, ושום סמכות שיפוטית לא ניתנה בידו", ובהמשך צוין כי (שם, בעמ' 247-246): "על פקיד הרישום לשוות לנגד עיניו תמיד כי אין הוא שופט ואין הוא פוסק, אלא הוא רושם בלבד; והוא אינו רושם אלא את אשר האזרח החייב ברישום אומר לו לרשום. החוק מסמיך את פקיד הרישום לסרב לרשום את אשר נראה בעיניו כוזב או מטעה; למטרה זו נתונה לו הסמכות לדרוש מן האדם החייב ברישום מסמכים וראיות אחרות להוכחת הדבר שלרישומו הוא טוען, אך כשפקיד הרישום אינו רואה סיבה לכאורה להטיל ספק בפרטים הנמסרים לו על-ידי האדם החייב ברישום, או – לאחר שנתעורר בו ספק והוא דרש ראיות כאמור – אם נחה דעתו שלכאורה הוכחו לו פרטים אלה, כי אז חייב פקיד הרישום לרשמם [...]". על הקביעות הנ"ל חזר בית המשפט הנכבד לאורך השנים במגוון הקשרים, וכך, בין היתר, במסגרת בג"ץ 2888/92 גולדשטיין נ' שר הפנים, פ"ד נ(5) 89 (1994) (להלן: עניין גולדשטיין), שבו נדונה השאלה האם פקיד הרישום מוסמך לסרב לרשום את נישואיהם של בני זוג על סמך תעודת רישום נישואין שהוצאה על-ידי קונסול של מדינה זרה בישראל. במסגרת פסק דין זה נקבע כי: "אם בני הזוג מציגים לפני פקיד המרשם תעודה המעידה על עריכת טקסי נישואין לפני קונסול של מדינה זרה בישראל, על הפקיד לרשום את בני הזוג כנשואים, אלא אם כן ברור וגלוי לעין הוא שהפרטים אינם נכונים, או שאין כל ספק בכך שהקונסול חסר סמכות להשיאם" (שם, בעמ' 93), וכי ככל שקיים ספק בדבר עצם סמכותו של הקונסול לערוך טקס נישואין, "בספק זה אין פקיד המרשם רשאי להכריע" (שם, בעמ' 94). היטיבה לסכם את אופיו הטכני של חוק המרשם כב' המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור בבג"ץ 566/11 ממט מגד נ' משרד הפנים, [פורסם בנבו] בציינה (בפיסקה 31 לפסק דינה) כי: "חוק המרשם לא הסמיך את פקיד המרשם להכריע בשאלות משפטיות וחברתיות מורכבות". יצוין, כי בפסיקה אף הועלתה לדיון הסוגיה האם טעמים של תקנת הציבור מצדיקים סירוב לרישום נישואין, אך זו נותרה בצריך עיון (ראו: בג"ץ 5384/16 פלוני נ' שר הפנים, [פורסם בנבו] פיסקה 17 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית (21.8.2017); וראו הערתה של כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות בפיסקה 2 לפסק דינה שם). אופן ביצוע שינויים במרשם בכל הנוגע למצב אישי, מוסדר בסעיפים 17-15 לחוק המרשם, המקימים חובה על רשות ציבורית שרשמה נישואין לפי פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (סעיף 15), וכן על בית משפט או בית דין דתי, אשר נתן החלטה המצהירה על שינוי כאמור (סעיף 16), או על תושב שחל שינוי במצבו האישי שלא באחת מהדרכים שפורטו לעיל (סעיף 17) – למסור לפקיד הרישום הודעה על השינוי. כמו כן, בהתאם להוראת סעיף 19 לחוק המרשם, פקיד הרישום רשאי לדרוש ממי שהגיש לו הודעה כאמור – למסור לו ידיעות או מסמכים שברשותו הנוגעים לפרטי הרישום וכן לתת הצהרה בכתב או בעל-פה על אמיתות ידיעות ומסמכים אלה. כל זאת היתה חייבת המשיבה 2 לבצע, בטרם החליטה שלא לרשום באופן קטגורי וגורף את העותרים כנשואים. סעיף 19ג(א) לחוק המרשם קובע, כי שינוי בפרט רישום של תושב יירשם, בין היתר: "על פי הודעה לפי סעיף 17 שהציגו יחד אתה תעודה ציבורית המעידה על השינוי". יצוין, כי בהתאם להוראת סעיף 19א לחוק המרשם, "תעודה ציבורית" היא כהגדרתה בפקודת העדות (ראו: סעיף 20 לפקודת העדות; ועתה: סימן ד' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). כפי שצוין לעיל, "החוק מסמיך את פקיד הרישום לסרב לרשום את אשר נראה בעיניו כוזב או מטעה" (עניין פונק שלזינגר, בעמ' 247-246) וכפועל יוצא מכך, לפקיד הרישום "הסמכות לדרוש מן האדם החייב ברישום מסמכים וראיות אחרות להוכחת הדבר שלרישומו הוא טוען" (שם). עם זאת, סמכות זו גדורה ומצומצמת, שכן עם הצגת תעודה ציבורית, על פקיד הרישום "לרשום את בני הזוג כנשואים, אלא אם כן ברור וגלוי לעין הוא שהפרטים אינם נכונים, או שאין כל ספק בכך שהקונסול חסר סמכות להשיאם" (עניין גולדשטיין, בעמ' 93). לשון סעיף 19 לחוק המרשם מאפשרת לפקיד הרישום לדרוש "ממי שמסר הודעה לפי פרק ב'", ובענייננו, אף ממי שמסר הודעה נוכח החובה המוטלת עליו מכוח סעיף 17 להודיע בדבר שינוי בפרטי הרישום – למסור לו כל ידיעה או מסמך שברשותו הנוגעים לפרטי הרישום, למעט בחריגים המצוינים בסעיף. ואולם, בניגוד לרישום ראשון של פרט רישום, אשר יכול להירשם על סמך הודעה בלבד (ולאחר הפעלת סמכות הבירור מכוח סעיף 19; ראו: סעיף 19ב(ב) לחוק המרשם) – רישום שינוי בפרט רישום ייעשה ככלל (למעט בעניין שינוי מען) על פי מסמך שהועבר מכוח סעיפים 15 או 16 לחוק המרשם, או על פי הודעת התושב לפי סעיף 17, בצירוף תעודה ציבורית המעידה על השינוי (ראו, בין היתר: בג"ץ 3045/05 בן-ארי נ' מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד סא(3) 537, 553 (2006) (להלן: עניין בן-ארי)).

מכאן, ניתן להסיק, כי כאשר עסקינן בבקשה לשינוי פרט רישום, ככלל – אין כל צורך לעשות שימוש בסמכות הבירור לפי סעיף 19 לחוק המרשם, שכן מלכתחילה מוגשים המסמכים הרלבנטיים יחד עם הבקשה, וזאת בהתאם להוראות חוק המרשם, ותפקידו של פקיד הרישום מתמצה בכך שעליו לוודא את אמיתות התעודה הציבורית וכי אין בה פרט שאינו נכון באופן ברור וגלוי לעין (והשוו: בג"ץ 1031/93 פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים, פ"ד מט(4) 661, 677-676 (1995); כן ראו האמור בדעת המיעוט של כב' השופט צ' א' טל, בעמ' 702), או כי אין מדובר ב"נתוני כזב, שיסודם בתרמית" (ראו: בג"ץ 4916/04 זלסקי נ' שר הפנים, פ"ד סד(3) 705, 725 (2011) (להלן: עניין זלסקי)). במקרים בהם מתגלה ספק ממשי בדבר נכונותם העובדתית של המסמכים, אזי על פקיד הרישום "לחקור בעניין זה ואף לסרב לבקשת הרישום כל עוד לא השתכנע באמיתותה" (עניין זלסקי; כן ראו, לעניין היקף הסמכות לדרוש מסמכים וידיעות בעת עדכון פרט רישום קיים (באותו המקרה, שינוי מען) – מה שנפסק בבג"ץ 6825/07 אבו רמילה נ' שר הפנים, [פורסם בנבו] בפסקה 6 (28.05.2012); לעניין הגבלת סמכות הבדיקה לנכונות העובדתית, להבדיל מן הנכונות המשפטית (ראו: עניין בן-ארי, בעמ' 567).

טופס ההודעה על שינוי מצב אישי והתעודה המצורפת אליה כוללות, את הפרטים הנדרשים לשם הכרעה בדבר אמיתותה ונכונותה של התעודה הציבורית – על כן, אין זה ברור מדוע נדרשת עריכתן של בדיקות נוספות לשם כך, ובהעדר תכלית לבדיקות אלה, ביצוען נעשה תוך חריגה מסמכות.

יטענו העותרים כי לא נתונה בידי המשיבים הסמכות לקבוע הוראה רחבת-היקף, אשר תורה על קיומה של תקופת "בירור" בלתי קצובה בזמן, כך נראה,בטרם רישום שינוי המצב האישי של תושב על בסיס תעודה ציבורית, המוגשת יחד עם הבקשה. במקרה שנדון בעניין זלסקי דובר על בני זוג, אשר נישאו בהליך נישואין באמצעות יפויי כוח במדינת אל סלבדור, מבלי שמי מבני הזוג נכח במקום בעת ביצוע ההליך (להלן:"נישואיי אל סלבדור"). נקבע כי כאשר מדובר בהליך "הטומן בחובו חשש למעשי הערמה, נדרש פקיד הרישום לנהוג בזהירות מיוחדת בבדיקת ההודעות והתעודות הרשמיות המוצגות לפניו, כדי להבטיח את אמיתותן, ובמידת הצורך – לדרוש ידיעות והצהרות נוספות מכוח הסמכויות המוקנות לו, כדי לברר את נכונותם העובדתית של הפרטים שמבקשים לרושמם במרשם" (עניין זלסקי, בעמ' 736-735). כלומר, במקרים חריגים, שבהם מאפייני ההליך מעלים חשש לחוסר נכונות פרטי הרישום, לאי-אמיתות התעודה הציבורית, או למעשה תרמית – פקיד הרישום רשאי, וניתן לומר אף חייב, להמשיך ולברר את הנושא. ואולם, אין בכך כדי לאפשר לפקיד הרישום לקבוע חובת בירור כללית וגורפת, החלה על מספר רב של מקרים ללא אבחנה ביניהם וללא בחינה פרטנית. עינינו הרואות כי ככל שמדובר ב"נישואיי יוטה" רחוק העניין כמזרח ממערב מ – "נישואיי אל סלבדור", בכל הקשור לחוקיות ההליך והכרתו ע"י הרשויות המוסמכות במדינה בה מתבצע הטקס. בענייננו, לא טרחו המשיבים לדרוש ידיעות והצהרות נוספות מכוח הסמכויות המוקנות להם מאף אחד מהעותרים, בכדי לברר את נכונותם העובדתית של הפרטים שביקשו העותרים לרשום במרשם, על כן יבקשו העותרים לקבוע כי חרגו המשיבים מסמכותם בכך שלא הסכימו לרשום את הזוגות כנשואים, על אתר. המשיבים פעלו ופועלים בחוסר תום לב קיצוני, כאשר מונעים מהעותרים מידע בסיסי באשר לסיבה האמיתית לסירובם לרשום את הזוגות כנשואים. על ידי אי מתן החלטה בעניינם והסתרת הסיבה האמיתית לסרובם לרשום את העותרים כנשואים, מנסים המשיבים, מתוך מניעים זרים, שלא בתום לב כמתחייב מרשות מנהלית, למנוע מהעותרים גישה לערכאות, כולל לבית המשפט הנכבד. *כלל ההדגשות אינן במקור.

סיכום:

לאור כל האמור והמפורט בעתירה זו לעיל, יטענו העותרים כי זכאים הם על פי הדין, הצדק ופסיקת כב' בית משפט העליון לסעד המבוקש על ידם. אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל בית משפט הנכבד מתבקש להורות למשיבים לרשום את העותרים כנשואים במרשם האוכלוסין ללא דיחוי ולחייב את המשיבים בתשלום הוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק.

עו"ד פינקלשטיין ולדיסלב, ב"כ העותרים

עתירה מנהלית - נישואי יוטה